
בשולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שכ"ט סעיף ו' כותב מרן המחבר: "עכו"ם שצרו על עיירות ישראל אם באו על עסק ממון אין מחללין עליהם את השבת. באו על עסקי נפשות, ואפי' סתם, יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת. ובעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו אלא על עסק תבן וקש מחללים עליהן את השבת". בהגהה כותב הרמ"א "ואפי' לא באו עדיין אלא רוצים לבוא". בשו"ע הרב בעל התניא (שכ"ט, ו') "ובעיר הסמוכה לספר אפי' אינן רוצים לבוא אלא על עסקי תבן וקש מחללים עליהם את השבת שמא ילכדו העיר ומשם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם". והוא עפ"י רש"י עירובין מ"ה, א'. ד"ה לספר וז"ל: עיר שמבדלת בין גבול ישראל לגבול האומות, יוצאין עליהם, שמא ילכדוה, ומשם תהא נוחה הארץ ליכבש לפניהם.
ברור מפסק הדין בשולחן ערוך שבעיר הסמוכה לספר אפי' באים הנכרים על עסקי קש ותבן (טוענים שרוצים שלום ולא שטחים), יוצאים בכלי זיין אפי' בשבת. אף שזהו רק ספק פיקוח נפש, כי אולי באמת רוצים שלום. הרי כשמדובר בספק פיקוח נפש של בני ישראל ואפילו בספק ספיקא מחללין את השבת. כי אסור לגרום לכך אפי' בספק ספיקא שהארץ תהיה נוחה ליכבש לפניהם.
המצב כיום בארץ הקודש הוא הרבה יותר חמור מהמצב המתואר בשו"ע, ומכמה סיבות:
א. היישובים והעיירות עליהם מדברים שרוצים "למען שלום – כביכול" להעביר לנכרים אינם רק עיירות הסמוכות לספר אלא הן בעצמן עיירות ספר.
ב. הנכרים שבאים, אינם באים על עסקי תבן וקש אלא אומרים בפירוש שרוצים את ירושלים, רמלה, לוד, יפו והגולן.
ג. מדיניות הממשלה בארץ הקודש כיום היא (היה לא תהיה) לתת להם על מגש של כסף, וביוזמתם הם, שטחים שמסכנים את כל תושבי ארץ ישראל ע"י פתיחת הארץ לפניהם. וא"כ הרי זה ודאי פיקוח נפש ולא ספק. שהדין בשולחן ערוך (ואין חולקין על זה) שיוצאין עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת שלא תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם.
הרבה שואלים "האם מותר עפ"י הלכה לוותר על שטחים תמורת שלום"? ולפי דעתנו יש בזה הטעיה מכוונת, ובאם השאלה היא אמיתית יש לשנות את הנוסח ולשאול "האם מותר לסכן את העם היושב בציון ולהכניסן למצב של פיקוח נפש ע"י העברת ישובים שעל הספר לנכרים, ולקבל בתמורה (במקרה הטוב…) פיסת נייר?!!" רואים כעת לדאבוננו, שרק הדיבורים על העברת ישובים לנכרים, גורמים לשונאי ישראל להרים ראש, ופוגעים ר"ל ביהודים בכל ארה"ק ביתר שאת, מפחיד רק להעלות על הדעת מה יהיה ח"ו באם תבוצע העברת הישובים שעל הספר.
התורה שהיא "תורת חיים", נותנת תשובה לכל שאלה בחיי היום יום, ובודאי בשאלה כה חשובה ועקרונית הנוגעת למליוני יהודים כ"י. ישנו פסק דין ברור בשולחן ערוך, המאיר לנו את הדרך איך צריך לנהוג עפ"י התורה, ופסק הדין הוא שאסור בשום אופן להעביר חלקים מארץ ישראל לנכרים, כנ"ל.
על החתום
300 גדולי רבני ישראל


